זהו רק שלחן שולחן וששה כסאות, אסופת רהיטים מקובלת. אך המהות והמשמעות היא מעבר לריהוט – שלחן ישיבות, מועצת החלטות ומרכז הקונגרסים והסעודות הביתי. מקומו כבוד בכל חלל ביתי מרכזי. תנו כבוד לפינת האוכל.

 אם הייתי שואלת את בני בן השבע, מה הוא מדמיין כשאני אומרת לו פינת אוכל, הוא היה עונה מיד ובפשטות – שולחן בצורת מלבן עם כסאות מסביב. כך יענו גם מבוגרים רבים וטובים. אך בימינו שום דבר אינו מובן מאליו. המעצבים עובדים שעות נוספות וכל הרהיטים זוכים לעיצוב מחודש. אפילו את פינת האוכל שלנו, הקבועה, המוכרת, אפשר להחליט לשנות. את מקומם של שלושת הכסאות יכול לתפוס הספסל. כן. כן. ספסל. כמו זה שאנו יושבים עליו בגינה.

גם הצורה של השולחן אינה נתון קבוע: מלבן, ריבוע, עיגול, אליפסה. ממש שיעור גיאומטריה לכיתות ב'.

הבעיה מתחילה כאשר מתחילים להכניס הביתה כל מיני צורות שלא קשורות לשאר הבית.
לא פעם נתקלתי בשולחן עגול שנדחס אי־שם בתוך חלל מלבני. השולחן עמד נכלם ואבוד כמו באי בודד. לבד, לא מתקשר עם אף אחד. אפשר וצריך לטפל בבעיה. ישנם אמצעים רבים שבעזרתם נוכל לגרום גם לשולחן העגול ביותר להרגיש בבית.

נתחיל בהגדרת החלל. עלינו לגרום לחלל לדרוש פינת אוכל עגולה. הנמכת גבס עגולה היא פתרון טוב, כיון שתחתיו יתבקש לשים שולחן עגול. כמובן שתאורה בהנמכת התקרה רק תוסיף עושר לפינה. המטרה שיראה כאילו השולחן חייב להיות שם. הוא חלק מהנוף. ושלא תעלה בדעת מבקר מופתע לשאול: "רגע, איך השולחן הזה קשור לפה?".

מחיצות גבס עגולות הינן כמובן עוד אפשרות שניתן לקחת בחשבון. ניתן לבנות חצי קיר גבס עגול מצד אחד של השולחן כך שהשולחן העגול ישתלב בחלל.
לאלו שלא מפחדים משטיח בפינת האוכל (או שמא אתם נמנים על אלו שהתחביב שלהם הוא לשאוב פירורי חלה?), גם שטיח עגול יכול להגדיר את הפינה.
הפעם הגדרת החלל תבוא מהרצפה ולא מהתקרה. וכמובן שאפשר לשלב בין השניים.

צורת השולחן איננה האלמנט העיצובי היחיד בשולחן. גם הרגליים תופסות חלק חשוב. לעיתים רגלי השולחן הן שגונבות את ההצגה ובהן מושקעת מרבית המחשבה.

ומה בנוגע לגודל השולחן? פינת האוכל מארחת את משפחתנו המצומצמת בשבתות. אך ישנן הזדמנויות, כמו חג הפסח, בהן כולם עולים אליה לרגל.
בזמן זה כל העיניים נשואות אליה: "איזו מפה תקשט את השולחן?", "האם נוציא את הסרוויס היפה, או שעדיף לקנות חד־פעמי? ולקושיה החשובה ביותר: "רגע, יש מקום לכולם?".
כבר מהרגע בו אנו קונים את פינת האוכל אנו מיד שואלים את עצמנו: "ומה נעשה בליל־הסדר?".
כרגיל אנחנו משפחה של שישה, אבל בפסח הדודה לאה מגיעה עם חמשת ילדיה, וגם השכנה ממול עם המשפחה של בעלה, ובלי לשים לב טיפס ועלה מספר הסועדים לעשרים ושמונה. אז מה עושים כשהמקום צר מלהכיל שולחן בן שלושה מטר על בסיס יומיומי?
לשם כך נחלץ לעזרתנו מיטב הטכנולוגיה. מגוון רחב של פתרונות מאפשרים לשלחן לתפוס מעט מקום ביומיום וכמו במטה קסם יגדל וייפתח כשהמוני אורחינו יגיעו.
ישנם פטנטים רבים שבעזרתם ניתן להאריך את השולחן. כעם שאוהב לארח הפטנט הזה אינו מותרות, הוא פשוט צורך.
ישנם פתרונות שונים ומגוונים, כמו למשל: קונסולה שמקשטת את הכניסה לבית ביום־יום ונפתחת במשיכה קלה, לכדי שולחן אוכל לשנים עשר (או פחות) סועדים.

ולמי שדווקא רוצה שהשולחן ישמש כשולחן קפה ביום־יום ויצטרף לפינת האוכל רק כשהאורחים יגיעו המציאו גם את הרעיון הבא: שולחן המאפשר לקבוע את הגובה הרצוי בהתאם לצורך, ובנוסף גלגלים הנראים כחלק מרגלי השולחן לשינוע נוח ואפשרויות להגדיל או להקטין את הפלטה בצורה חלקה.

פינת האוכל נמצאת בשימוש ללא הפסקה. היא לא משמשת רק ליופי כמו הקונסולה עם האגרטל הירקרק שמקבלת את פני האורחים בכניסה לבית. מסיבה זו עלינו לשים דגש על הענין הפרקטי.
איזה חומר אנו בוחרים לשולחן? עץ מלא, ציפוי פורניר? אולי דווקא זכוכית? והאם הריפוד של הכסאות קל לניקוי? וכמה כסאות לקנות? האם לקנות עוד כמה למקרה שבאים אורחים? או אולי כסא מהחדר של הילדים יספיק? כל אחד והשיקולים שלו.

כשהגענו לנושא הכסאות גיליתי שהם נדחקו קצת לפינה, כמשמעו. ברוב הפעמים אנו בוחרים את השולחן שאנו אוהבים ומקבלים אתו ששה או שמונה כסאות. הכל כלול. מה שמעניין אותנו בכסאות זה בעיקר הפן הפרקטי שבהם. אך לכסאות חיים משלהם. הם עולם משל עצמם. גם השולחן המשעמם ביותר יוכל להשתדרג בין רגע אם נפיח בו חיים דווקא דרך הכסאות.
במקרים רבים כשאנו קונים עסקת חבילה אנו יכולים לבחור את הריפוד. ואם לא נהיה עצלים מדי נחפש בדים או ריפודים אחרים, ולא נתפשר על הסטנדרט.
אלו מאתנו שממש אוהבים להתעסק בעיצוב אולי יקנו שולחן במקום אחד וכסאות במקום אחר.
ניתן גם לשלב כסאות בצבעים שונים, אך שימו לב שהצבעים ישתלבו היטב ביניהם וגם עם שאר הבית. ולאלו שממש לא מפחדים, אפילו כסאות שונים.
במקרה כזה דרוש טעם טוב, לא היינו רוצים שיראה כאילו ליקטנו כמה כסאות ושמנו אותם זה לצד זה, וקיווינו לטוב. לא תמיד יתמזל מזלנו.
אם עמדנו יפה במשימה נקבל פינה מיוחדת שלא רואים בכל מקום.

חובבי האמנות שבינינו יכולים לעצב פינת אוכל שתראה כמוצג מוזיאוני. במקרה שבחרתם בסגנון כזה (ולא נראה לי שרבים מכם יבחרו) אין כמעט צורך להוסיף עוד לחלל.
כמובן שלפני שאתם מתפתים לרכוש את יצירת המופת אל תשכחו לבדוק האם השולחן נהרס בקלות, האם הכסאות נוחים. שהרי בסופו של דבר הפינה הזו אינה בגדר של "לראותם בלבד".

גודל פינת האוכל וצורתה צריכים כמובן להתאים לחלל בו היא תמוקם.
האם הפינה תהיה כחלק מהמטבח? בסלון? ליד המרפסת?
עלינו לחשוב מהו הסגנון המתאים לנו:
ברי המזל שבינינו, שביתם נקי ומצוחצח תמיד, יכולים למקם את פינת האוכל בסמיכות למטבח, שהרי אצלם השיש תמיד נקי והכיור מבריק. גם לזוג מבוגר אופציה זו תתאים. כך לא יצטרכו ללכת הרבה כדי להביא משהו ששכחו במטבח.

במקרה שאכן בחרנו לשים את הפינה במטבח או בקרבתו, עלינו לדאוג שהפינה תשתלב עם אופי המטבח. אפשר לבנות שולחן מאותם החומרים של המטבח, או להשתמש באותה סקאלת צבעים.
ולאלו מאיתנו הפחות סולידיים אפשר דווקא לבחור בקונטרסט. אולי להשתמש דווקא בזכוכית לפלטת השולחן? ואולי למטבח שכולו לבן נתאים שולחן עשוי עץ אגוז אפריקאי?
אם אנו משתייכים לאוהבי החללים הפתוחים נגלה את פינת האוכל, הסלון והמטבח באותו החלל וללא מחיצות.
במקרה שבחרנו באופציה הזו עלינו לחשוב היטב מה יראו הסועדים. במידה והמטבח לא תמיד מסודר נעדיף למקם את פינת האוכל במקום שממנו רואים רק חלק מהמטבח.
פינת אוכל זו, בין אם היא במטבח, בסלון או בכל מקום אחר שבחרנו, אינה סתם עוד פינה בבית.
חוויות משפחתיות רבות נרקמות בה. זהו הזמן בו המשפחה מתכנסת יחד בשלווה ומבלה את רגעיה החשובים ביותר בשבוע. מגיע לה להראות מכובדת ומעוצבת.
ללא מאמצים רבים מדי אפשר לגרום לפינה הזו להראות כלקוחה מתוך חדר אוכל מפואר במלון יוקרתי.
אנו יכולים לצבוע את הקיר שמול פינת האוכל בצבעים רכים או בטקסטורות שונות, בהתאם לסגנון שבחרנו. בצורה כזו נקבל אזור מוגדר ומיוחד. הטפטים הרחיצים הינם אופציה נוספת שתיתן לנו גם דוגמה יפה ותעשיר את החלל.

חיפויי קיר הם גם אופציה מעניינת להדגשת האזור. ישנם כיום אינסוף אפשרויות לחיפויי קיר: קיר לבנים, חיפויי אבן, קרמיקות שונות. כל שולחן שמאחוריו חיפוי מיוחד יראה מרשים.

במקרה וישנה אפשרות למקם את הפינה ליד חלון שפונה לנוף הרווחתם ובגדול.
ובל נשכח את התאורה. התאורה היא מרכיב הכרחי בכל חלל. ישנן אופציות מגוונות כגון: ספוטים, שנדליר, מנורות תלויות, מנורות צמודות קיר. ניתן גם לשים גוף תאורה עומד עם עיצוב מיוחד משל עצמו. התאורה היא אלמנט חיוני אך גם תורמת ליצירת אוירה.

אין זה מקרה שהשולחן והכסאות נקראים פינת אוכל – הסיבה שבגללה הם זכו לקבל "פינה" משלהם נובעת מכך שהם תופסים פינה חשובה בחיינו.
הבית מורכב מפינות שונות שאמורות להשתלב יחדיו וליצור את הסגנון האישי שלנו.
סגנון פינת האוכל צריך גם הוא להתאים לסגנון הכללי.
בית שמעוצב בסגנון כפרי יקבל בברכה פינת אוכל מעץ מלא עם כסאות מרופדים בכריות מבדים צבעוניים. הקיר יהיה צבוע בצבע פסטל נעים לעין, שמשתלב עם הריפוד של הכסאות. ומעל יאיר שנדליר של פעם.

אם ניכנס לבית שכולו קירות לבנים בוהקים, רצפת בטון מוחלק אפורה, המשתייכת לסגנון היותר עדכני בעיצוב המודרני, ובתווך מוצב שולחן עץ כפרי עם כסאות מרופדים בבד קטיפה בגוון בורדו עמוק ומלכותי, לא נבין מה השתבש… "הרמוניה" היא המילה שצריכה להנחות אותנו.
דירה כזו, שהנקיון שולט בה, צריכה חומרים קרים. זכוכית ומתכת יתאימו לה. ועדיף שולחן וכסאות בקווים ישרים.

כאשר התחתנתי, רצה בעלי שולחן כבד, "טיש" של ממש. אני מניחה שכך דמיין את שולחן השבת. מאכלים טעימים (עובדים על זה…), זמירות, אורחים, וכל זאת על גבי שולחן אמיתי.
אחרי כמה שנים טובות שבהן הגשים את משאלת ה"טיש" הכמוסה שלו, חשתי במשהו צורם.
אזור פינת האוכל היה נראה עמוס, כבד, קצת אאוטסיידר משאר הבית המודרני. ניסיתי לעשות "טיפול קוסמטי" לשולחן. קניתי ראנר לבן, פרשתי אותו לכל אורך השולחן ודמיינתי שהשולחן צבוע בצבע לבן, אפוקסי. זה עזר לכמה דקות ואז בצבצו הרגליים החומות הכבדות והזכירו לי שהשולחן הגדול עדיין שם. בהמשך קניתי אגרטלים כסופים ובכל אחד מהם שמתי פרח צבעוני, שהשתלב עם צבעוניות הבית, אך את הבעיה צריך היה לעקור מן השרש. החלטנו שזהו. השולחן והכסאות עוברים דירה, וחיפשנו מועמד ראוי שיחליף אותו. שולחן זכוכית נראה היה לי מתאים.
השולחן הגדול נעלם ואת מקומו תפסו שולחן זכוכית וכסאות צבעונים. בין רגע הבית היה נראה כאילו גדל בכמה מטרים טובים.

עכשיו כשפינת האוכל נראתה כפי שרציתי חשבתי שיצאנו לדרך חדשה והקץ לבעיות. בכל פעם שנכנסתי הביתה עיניי נפקחו לרווחה מהרווחה והיופי.

לאט לאט נמוגה ההתלהבות ואת השולחן היפה כיסו ערימות של מכתבים, מסמכים ומה לא. אדם מן החוץ יכול היה לחשוב שמדובר בשולחן של רואה חשבון מצליח…
השולחן היפה הסתתר לו אי שם ורק בשבת התגלה בכל הדרו. אולי משום כך נקרא שמו גם שולחן שבת?
בשיתוף מגזין דירה נאה, מגזין מקצועי חרדי לבניה ועיצוב www.diranaa.com